איך הופכים פסולת ביתית לפלסטיק?

 

שיחה עם טאטו ביכיו, מייסד UBQ על חדשנות ישראלית שהופכת פסולת לפלסטיק

לצפייה בריאיון המלא עם טאטו ביכיו לחצו כאן<<

טאטו בכיו, מנכ״ל UBQ, מציג טכנולוגיה ישראלית פורצת דרך המאפשרת להפוך פסולת ביתית מעורבת, ללא צורך בהפרדה מוקדמת, לחומר גלם מתקדם לתעשיית הפלסטיק. החומר של UBQ מתפקד כמו פלסטיק קונבנציונלי שמקורו בנפט, אך מיוצר כולו מפסולת, ובכך מצמצם הטמנה על כל תופעות הלוואי שלה, ומונע באופן משמעותי את היקף פליטות גזי החממה בתהליך הייצור של הפלסטיק.

טאטו מסביר את ההיגיון הסביבתי והכלכלי של המודל: טיפול ב״שארית״ שאינה ניתנת למיחזור רגיל, הפחתה משמעותית של פליטות מתאן וגזי חממה, והחלפה של פלסטיק עתיר פליטות בחומר בעל טביעת רגל פחמנית נמוכה במיוחד ואף יכולת לכידת פחמן. הוא מתאר שימושים מסחריים שכבר מיושמים כיום בתעשיות שונות, כגון תעשיית הרכב והמזון.

השיחה נוגעת גם בהקשר הרחב של רגולציה, קיימות ושווקים גלובליים, בהחלטה האסטרטגית להקים מפעל מסחרי באירופה, ובתפיסת הקיימות כבסיס עסקי ארוך טווח ולא רק כאג’נדה ערכית.

לצפייה בריאיון המלא עם טאטו ביכיו לחצו כאן<<

הריאיון המלא: 

היי טאטו, ברוך הבא. UBQ היא חברה שעושה מהפכה בטיפול בפסולת, הופכת אותו לחומר גלם מתקדם לתעשיית הפלסטיק, נכון?
זה נכון.

אמרתי נכון. אבל תסביר אתה רגע במילים שלך.
UBQ היא חברה שעושה משהו שאף אחד לא עשה עד היום וגם עדיין לא עושים. אנחנו יודעים לקחת את האשפה הביתית המעורבת, איפה שיש לך שאריות של מזון.

בלי להפריד.
בדיוק. פלסטיקים, חיתולים, ירקות, אוקיי, כל מה שיש בתוך אשפה, ובלי להפריד אנחנו לוקחים את כל המסה של החומרים האלה, והופכים אותם בתהליך מאוד יעיל, מאוד סביבתי לחומר תרמופלסטי. זה אומר פלסטיק אלטרנטיבי שיכול להאכיל את תעשיית הפלסטיק בחומר שמתנהג כמו הפלסטיקים הקונבנציונליים שעשויים מנפט, רק שהחומר שלנו כולו עשוי מאשפה.

והוא חוסך לנו גם את כל הסיפור של הפרדה ואיסוף, איך הם קוראים לזה? איסוף מסלולים שונים של הפרדה.
זה נכון, זה יודע לעשות את זה. בעיקר זה יודע לקחת את כל האשפה אחרי שמישהו אפילו ניסה להפריד אותה, ולקחת את הפלסטיקים שמתמחזרים או את הקרטון שאפשר למחזר או את האלומיניום שאפשר למחזר. עדיין גם במדינות שמאוד מתקדמות בהפרדה ובמיחזור, יותר מ־50% הולך להטמנה. אנחנו לוקחים את זה, זאת אומרת אנחנו לא מתחרים עם המפרידים, להפך. קחו, קחו!

לוקחים בעצם את מה שכביכול נשלח להטמנה.
מה שאנחנו קוראים “השארית”, ה־ residual, ומונעים את ההטמנה של החומרים האלה. אז זה לא רק שאנחנו לוקחים חומרים שאבדו ומחזירים אותם לחיים, אלא שמונעים את התופעות של הטמנה שזה, אתה יודע, כל המים שנשטפים לשפכים וכל המתאן שנפלט לאוויר. מתאן הוא גז מאוד מאוד רעיל ומאוד מאוד חזק. אז את כל התופעות האלה, וגם בזה שאנחנו עושים פלסטיק אלטרנטיבי, מחליפים פלסטיקים יקרים גם לכיס וגם לסביבה שעשויים מנפט, אנחנו באים עם פלסטיק שעשוי מאשפה.

ואנחנו כבר פגשנו את הפלסטיק הזה בכל מיני מקומות, נכון? יש לו כבר שימושים.
יש לו שימושים. יש כל מיני תעשיות שרוצות להיות יותר ירוקות, סביבתיות, כלכלה מעגלית, למנוע פליטות, להשתמש באשפה. אז למשל מרצדס בנץ עושה חלקים של מכוניות, מקדונלד׳ס עושה מגשים להמבורגרים הירוקים האלה, אפילו יש שם סטמפה של UBQ.

זה כנראה הרבה פגשו.
זה הכי תמיד מרגש. הרבה חברות עובדות איתנו כבר.

וזה כלכלי גם?
כן. התהליך שלנו הוא נעשה בטמפרטורות יחסית נמוכות, ולכן ההוצאה שלנו היא לא גדולה, אבל בעיקר יש לנו איזשהו יתרון תחרותי שאין לאף אחד: אנחנו לא קונים את חומר הגלם שלנו, משלמים לנו.

חומר גלם ש… בדיוק.
או שזה חינם או שמשלמים לנו, נכון. אז אין הרבה תעשיות שנותנים לך חומר גלם בחינם או שמשלמים לך.

זה ממש הפתגם הזה שאוהבים להגיד: הזבל של האחד הוא הזהב של השני.
כן, כן.

מדהים. ומה הפוטנציאל פה בעצם, כמה מהאשפה אפשר בסופו של דבר להפוך ל־ UBQ?
אני אוהב להגיד שהלוואי שרוב האשפה הייתה הולכת למיחזור, כי עדיף שבקבוק למשל של שתייה שהוא PET יהפוך ל־ PET ויחזור לחיים שלו, נכון? אבל אין לנו שליטה. ברגע שהאשפה נכנסת למקום אחד, אתה… קשה מאוד. אבל הפוטנציאל הוא עצום. כי תראה, סך כל האשפה בעולם, בסדר, זה 2.5 מיליארד טון. רק כדי שתקבל את המושג: זה כאילו שיש לך עשרה מיליון jumbo jets עם אנשים.

מפחיד, כן…
בכל העולם רק שתדע טסים 35 אלף מטוסים. אז אתה מבין את המספר, זה המשקל של האשפה שאנחנו מייצרים וזה רק גדל. מצד שני, אם אנחנו מדברים על two billion tons of waste או פלוס, כמות הפלסטיק מתקרבת כבר ל־500 מיליון טונה. ככה שתחשוב ש־ UBQ לוקח את כל האשפה והופך אותה לפלסטיק, ועדיין יש יותר מדי אשפה. אז כן, הפוטנציאל של UBQ הוא עצום.

וואו, מדהים. ואתם עשיתם פה גם בדיקות מקיפות שהדבר הזה הוא באמת sustainable, נכון? שיש פה מודל שהוא תקף מבחינת הקיימות שלו.
נכון. כשאנחנו פתחנו את UBQ היה לנו בראש שבאמת הסיפור האמיתי שלנו זה שאנחנו יודעים לקחת מקורות שהם בעייתיים לסביבה והופכים אותם למשהו שהוא טוב לסביבה ולחברה. מה שלא היה לנו זה עד כמה האימפקט שלנו היה חיובי. מאוד מהר נכנסנו לעולם של קיימות. האמת ‫שהמילה קיימות כשאנחנו פגשנו אותה ‫לא דיברו עליה, וכשאנחנו דיברנו‫ על  Life Cycle Assessment – LCA

המילה קיימות, LCA, זה אגב עד היום סיטואציה קשה, לפחות בישראל.
נכון. אז אנחנו היינו באמת pioneers לא רק בארץ אלא בעולם, ומצאנו שהאימפקט הסביבתי שלנו הוא מעל ומעבר למה שדמיינו. ומצאנו שהאימפקט הסביבתי שלנו הוא מעל ומעבר למה שדמיינו. כי הסיפור של האשפה הוא מקסים – אתה לוקח חומר מאוד בעייתי שהולך ונרקב ויוצר המון תופעות לוואי בעייתיות, מחזיר אותו לחיים, מתחרה עם פלסטיק. אבל לא ידענו עד כמה האימפקט של ה־ carbon נמצא בתוך הסיפור שלנו.

אשפה פולטת, אוקיי, מתאן. מתאן זה גז שהוא 83, 86 פעם יותר רעיל מ־CO². עכשיו, המטבע שאנחנו מדברים עליו כשמדובר בפליטות זה CO².

נכון.
אז אתה אומר ש־UBQ, בסוף אם אתה עושה את החשבון, ועבדנו עם החברות המובילות בעולם – כל טונה של UBQ מונע מפליטות במטמנה משהו כמו 11 טונות של פליטות בתקופה של עשרים שנה. זה הגזים האלה של טווח קצר שהם מאוד רעילים. זה המון. כאילו אתה לוקח טונה של UBQ ופתרת 11.

זה לא נשמע הגיוני, אבל בגלל שהמכפיל הוא 83 זה מאפשר להגיע למספרים האלה. זה כשהמטמנה לא מתנהלת טוב, כמו בישראל, שלצערנו אנחנו פשוט זורקים אותה. עכשיו יש Methane collection ועדיין זה כאילו לא מאוד מתקדם. במדינות שבהן אין שום טיפול – המספר הוא יותר גבוה.

בנוסף, אנחנו מחליפים את הפלסטיק. הפלסטיק מאוד יקר לסביבה לייצר אותו. כל טונה למשל של פוליפרופילן, שהוא הפלסטיק אולי הכי הכי מפורסם, זה קרוב ל־2.5 טונות של CO² לטונה ייצור של פוליפרופילן. UBQ זה 0.15. זאת אומרת – הם 2.5, אנחנו 0.15. אוקיי? אז תראה, מודל מטורף.

יש פה מודל מאוד חזק.
ואחר כך גילינו, וזה חלק ממה שבאמת קידמנו בשנים האחרונות במחלקת ה־sustainability שלנו – גילינו שה־UBQ, בגלל שהוא עשוי מחומר חי, כי רוב ה־UBQ זה שאריות מזון, עצים או חי, אז בעצם אנחנו תופסים דרך זה עוד טונה של CO². זה מה שנקרא we trap או we capture. אז תראה – יש לך את ה־avoidance הזה, את ה־capture הזה. אנחנו מאוד גאים להגיד את זה, כי אין דברים כאלה, והוא כולו באמת המצאה ישראלית.

וואו, ממש מרשים. ותגיד, הרי אחרי רצף שנים של התחזקות חזקה מאוד של נושא הקיימות, כרגע הממשל האמריקאי מייצר קולות נגד, אירופה האטה, הפחיתה רגולציה שהייתה אמורה להיכנס – זה משפיע באיזושהי צורה על הביקוש, על הצמיחה שלכם? איך אתה רואה את כל השינויים האלה כרגע?
אנחנו היום בנינו כבר, אחרי שפיתחנו את החברה בדרום של ישראל, דווקא בקיבוץ צאלים – והרעיון היה באמת לפתח את הסביבה, אתה יודע, להפריח את השממה, זה גם קצת המסר הציוני שיש בתוך החברה הזאת. שם קידמנו את כל הטכנולוגיה. אבל רצינו מקום שבו מסחרית הכי עושה שכל בעולם להקים את המפעל – אירופה.

אירופה.
היום זה עוד יותר ברור, כי טראמפ בארצות הברית, אז…

אז בחרתם נכון. למרות שאגב, בסוף שמענו שממשל טראמפ השאיר את ההטבות לאנרגיה מתחדשת.
נכון, אבל עדיין האווירה באירופה היא אחרת. המודעות של הצרכן היא אחרת, והרגולציה היא אחרת. אירופה עדיין כן דוחפת לאג’נדה סביבתית – אירופה פלוס אנגליה. אתה הולך לאנגליה, אתה לוקח סנדוויץ’, אתה קורא את הקלוריות אבל גם את הפליטות.

נכון.
שזה משהו מיוחד. אז אנחנו בעצם מיקמנו את עצמנו בהולנד – מפעל מאוד גדול, מתקדם, רובוטי, מרשים. והמפעל הזה התחיל לייצר רק בסוף השנה הקודמת. אנחנו ב־hype, ומוצאים שוק עצום שם, כי האירופאים מאוד מודעים.

זה בעצם כל אירופה, נכון? לא רק הולנד.
ברור. פלסטיק נוסע ממדינה למדינה, או אפילו מקונטיננט לקונטיננט. מקסיקו מייצרת פלסטיק, כתר למשל קונה ממקסיקו, קונה גם מבז״ן, מתל אביב, אבל גם קונה מבורוז’, מהאמירויות ובטח מקוריאה.

כן.
אז הפלסטיק נוסע. הפתיתים של UBQ – כי UBQ בסוף הוא כמו פתית פלסטיק, רק שהוא עשוי מאשפה – נוסעים ממקום למקום. אבל בגלל שהביקוש באירופה כל כך גדול, אנחנו חוסכים לעצמנו את כל ההובלה ויש לנו שם עולם של קליינטים רחב.

ויש הרבה אשפה.
הרבה אשפה. הרבה תעשייה, הרבה מודעות, הרבה רגולציה – רגולציה שאין בארצות הברית. באמת האירופאים מובילים.

זה סיפור גאווה ישראלית קלאסי. תגיד, הזכרת שיש לכם מחלקת קיימות ויש לכם מנהלת קיימות – שוב, יוצא דופן בגודל הזה, בשלב הזה של החברה. למה זה חשוב? מה זה נותן?
אי אפשר כבר להסתתר מאחורי זה שהחומר שלך בסדר ואתה לא תתייחס לנושא של קיימות. זהו. זה העולם עכשיו. אולי אנחנו פחות חשופים לזה בישראל, אבל אין ספק שהיום כולם נמצאים במאמץ כביר לבדל את עצמם בנושא של קיימות.

כולם מבינים שמיצו כבר את כל האופציות האחרות, וקיימות יושבת להם מאוד חזק. יודעים שהרגולציה מגיעה, יודעים שהצרכן דורש את זה. ואם אתה לא נמצא בעולם הזה – התחרות שלך לוקחת אותך. זה כמו כדור שלג: אם הוא עושה, גם אני עושה.

עכשיו יש תמיד את זה שמתחיל, בכל תעשייה. בתעשיית הרכב למשל הייתי המום – מי שהוביל את זה מהיכרותי עם התעשייה הזו זה מרצדס. הם יכולים להגיד “אנחנו מרצדס, יוקרה, איכות”, אבל הם רוצים להיות מספר אחד גם ב־sustainability. הם מבינים את החשיבות העתידית לצרכן.

כדי להגיע לשם אתה לא יכול בלי להיות מפוקס. אז בנינו מחלקה איכותית – מנהלת קיימות, אנשים בארצות הברית, צוותים. בישראל אנחנו ממש pioneers בתחום הזה. וגם מבחינת המעמד של החברה – אנחנו החברה הישראלית שקיבלה את ה־B Corp Certification.

נכון, אני זוכר.
אז אנחנו כל הזמן מנסים להיות בקדמה – מבחינת ירוק, מבחינת מהות.

זה ממש walk the talk – לסגור מעגל בצורה מלאה. מאד מרשים
כי בעולם כבר לא מספיק “להיראות טוב”.

וגם שתיתן את האסמכתא שמה שאתה אומר הוא באמת אמיתי, וקורה ונבדק.

מה שאתה אומר זה מאוד חשוב, כי המון מדברים ודיברו – וזה לכלך את התחום הזה. היום יש מספיק מוסדות וארגונים שיודעים לבדוק, לעשות certifications, ולאמת אם הטענות שלך נכונות. יש גם מדיניות אירופית ואמריקאית שמונעת ממך להגיד דברים לא נכונים. היום מקבלים קנסות כבדים, אתה יכול לאבד עסק שלם אם אתה אומר שאתה ירוק ואתה לא, או שאתה לא פולט אבל אתה כן.

אז גם אם אתה חושב שזה לא – רק כדי לא לעשות טעות, כדאי לך לבדוק את עצמך ולנהל את זה כמו שצריך.

היום הרבה חברות מנסות להסביר מחדש של־ESG ולקיימות יש רציונל עסקי. הדוגמה שלכם נראית ממש העתיד. מה עוד אתה יכול לספר לנו על העתיד?
לפעמים אתה גם לא יודע. כמו שטראמפ נכנס והפך דברים – זה יכול להיות גם הפוך. אבל מה שבטוח זה שההסכמה הרחבה בעולם הולכת לשם.

עכשיו יצא דו״ח של האיחוד האירופי על המטרות שלהם ל־net zero. ב־2050 הם רוצים אפס פליטות, וב־2040 כבר 90%. 85% מהציבור תומך בזה. זה באירופה.

ובארצות הברית, גם אחרי הבחירות, זה חצי־חצי.
נכון, אבל בתחום הקיימות זה אפילו יותר מ־50%. ויש אזורים בעולם – אמריקה הלטינית, המדינות הסקנדינביות – שמאוד מחוברים לטבע. 80–90%. זה נכס מטורף.

לפעמים זה עצוב להגיד שקיימות היא הזדמנות עסקית, אבל זה כן.

כן. וזה חייב להגיע לשם, כי אחרת – אם אין לזה היגיון עסקי – זה לא יחזיק מים.

זה differentiator חזק. אם אתה עומד בהום-דיפו או בוולמארט, ורואה מוצר שהוא zero emissions, carbon negative, circular, ולידו מוצר רגיל באותו מחיר – ברור מה תיקח. ואז תגיע הביתה ותגיד לילדים: הנה, זה UBQ.

מאוד מאוד יפה. טאטו, מקסים. אז בפעם הבאה נבוא לבקר בהולנד במפעל. תודה רבה.