על חקלאות מדייקת, כלכלה מעגלית ועוד

שיחה עם מוטי לוין, מנכ"ל קבוצת חיפה על פעילות החברה, על חקלאות המחר, ועל אתגרי תזונה ואיך "להאכיל את העולם"

לצפייה בריאיון המלא עם מוטי לוין לחצו כאן<<

היי, מוטי, תודה שהצטרפת. בוא נתחיל רגע עם "קבוצת חיפה". לא כולם מכירים. הלב פה זה חקלאות ומזון, נכון?

נכון מאוד, ביטחון תזונתי. "קבוצת חיפה", בעבר "חיפה כימיקלים", טעות של קופירייטר בשנות השישים, אלה היו שנים שבהן התעשייה היה לה את הכבוד שלה, גם התעשייה הכימית.

תהליכי הייצור שלנו כרוכים בכימיה אבל בריאקצייה בין החומרים, אבל אנחנו לא עושים שימוש בכימיקלים, אנחנו לא מייצרים כימיקלים. למעשה אנחנו מייצרים דשנים או חומרי הזנה שמיועדים להזנה מדויקת לצמח. העולם שלנו זה עולם של הזנת הצומח.

ובעולם הזה של הזנת הצומח – איפה "קבוצת חיפה"? איפה ישראל מול העולם?

אז בגדול אומר כך: העולם החקלאי הוא עולם שעושה שימוש נרחב במשאבי טבע, בדשנים. המושג "לדשן את האדמה" זה מושג שכולנו גדלנו עליו ועם משמעויות מאוד רומנטיות.

אבל למען האמת, זו גם הסיבה שעולם הדישון הוא עולם שנתפס כעולם מזהם ויש יותר מדי עודפי דישון, עודפי שימוש במים. כתוצאה מזה גם הרבה מאוד זיהומים ואידוי שיוצר את אפקט החממה. העולם ש"חיפה" בו פעילה, הוא עולם של דישון מדויק. אנחנו נותנים לצמח, לא לאדמה, לצמח את הצרכים שלו. פלפל שגדל בבאחה קליפורניה גדל בתנאים שונים מאשר פלפל שגדל בערבה, וצריך לדעת לדייק. כמו שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו בצורה שהיא לא גנרית, כך גם אנחנו יודעים לתת לצמח, לתפוח אדמה דרום אפריקאי את המענה שלו בשונה מתפוח אדמה שגדל בפולין.

הדבר הזה בעצם מייצר עולם שלם שקוראים לו "חקלאות מדויקת" או "דישון מדויק", מאפשר לנו להשיג יבולים הרבה יותר גבוהים, להקנות תכונות, חיי מדף למשל ארוכים יותר, ובאותו זמן, כמו שאמרתי קודם, לצמצם את השימוש במינרלים, לצמצם את השימוש במים, וכמובן לצמצם את הנזקים הסביבתיים.

לצפייה בריאיון המלא עם מוטי לוין לחצו כאן<<

מרתק. וכמובן שבאופן טבעי רוב האנשים, אני לא חושב שהם מבינים את הדבר הזה. נחזור תכף לחקלאות המדייקת. איפה ישראל בתמונה הזאת ביחס לעולם, בכלל התעשייה שיושבת פה?

אז זה מאוד מעניין. היום המושגים של סביבה, קיימות, ביטחון תזונתי, אלה מושגים שהם שגורים בפי כול, והפכו להיות סוג של מטרה שממשלות מכוונות אליה, מטרות שממשלות מכוונות אליהן, אמנות בין־לאומיות, מינוי שרים גם בישראל לביטחון תזונתי.

אבל מדינת ישראל היא מדינה שמיום הקמתה הייתה מדינת אי, עם מנטליות של אי, סף מדבר, בעיות קשות של מים, גידול הולך וגובר בצרכים תזונתיים כתוצאה מגלי הגירה וכולי.

אז כבר בשנות השישים, החמישים, עם הקמתה של המדינה, היא נאלצה להתמודד עם אילוצים שדחפו אותה למה שהיום אנחנו קוראים ביטחון תזונתי, סביבה, קיימות – מושגים שהם מודרניים לכאורה. אבל מדינת ישראל נאלצה להתמודד עם מגוון אילוצים שבעצם יצרו את כל מה שאנחנו מכירים היום כאג-טק הישראלי. וזו בעצם הסיבה שבגללה מדינת ישראל בנתה לעצמה מוניטין כל כך חיובי בכל מה שקשור לאג-טק.

והיום, ככה כש"חיפה" מסתובבת בעולם, רואים את זה?

מרגישים את זה. אם אתה שואל על "חיפה", אנחנו בחודש אוגוסט נבחרנו לעמוד בראש קבוצת העבודה להזנת הצומח של ארגון הדשנים העולמי. באופן אישי אני יושב הראש, אבל העניין הוא שאנחנו בנינו לעצמנו את המוניטין של מי שמובילים את העולם לכיוון החדשני, הנכון, המדויק, שיודע להתמודד עם סוגיות סביבתיות, ולהקנות את הביטחון התזונתי הנדרש.

העולם עדיין ברובו עובד דרך החקלאות המסורתית. מגדלים, קשה להם לאמץ מתודות חדשות. המגדל ברוב העולם יעדיף לעבוד כמו שסבא רבא שלו עבד, כמו שהסבא רבא רבא שלו עבד, כי הוא רוצה להפיק כמה שיותר בתוך העונה הקיימת. לבוא וללמד ולהדריך ולהקנות כלים חדשים זה תהליך שלוקח הרבה מאוד זמן.

היום אנחנו כבר פרוסים ב־18 מדינות, כל חברה בת כזו היא HUB אזורי. אנחנו יודעים להגיע לחקלאים במעל מאה מדינות. אבל עדיין מרבית העולם החקלאי הוא עולם שעושה שימוש במתודות ישנות, ותיקות, שהן בזבזניות, והן גם לא סביבתיות. וזה האתגר שלנו וזה גם הפוטנציאל שלנו.

כן, זה ממש פוטנציאל גדול. תגיד, המפעל היום בנגב, מפעל שברובו הוא חדש, נכון?

הוא נבנה ויש שם הרבה מאוד מחשבה שהיא סביב כלכלה מעגלית. למעשה המפעל הזה הוקם לתמוך במפעל המקורי שלנו שהיה באותן שנים במפרץ חיפה. הוא הוקם בשנות התשעים. כושר הייצור שאליו הוא תוכנן, היה 100,000 טונה של החומר העיקרי שלנו שנקרא חנקת אשלגן. אנחנו נמצאים כרגע בתהליך של העלאת כושר הייצור בצורה הדרגתית ל־400,000 טון חנקת אשלגן, זה פי ארבע רק במוצר הזה, ושורה ארוכה מאוד של מוצרים אחרים.

אבל זה בהיבט של התפוקות. למעשה התהליך שאותו "חיפה" מובילה הוא לא רק בהשקעה ב־downstream, בכושר הייצור, אלא גם ב־upstream, במקור חומר הגלם. חומר הגלם העיקרי שלנו אגב זה אמוניה, גז ששמו יצא לשמצה.

ואני אשמח גם לתקן את העיוות הזה. תכף נחזור לכך. אבל… וזה יהיה מפעל האמוניה היחידי, למעשה אמוניה כחולה, אמוניה שמוזנת מאנרגייה שהיא אנרגייה מושבת, שדה סולארי שאנחנו מקימים לצד המפעל, ונעשים שם הרבה מאוד תהליכים שקשורים לכלכלה מעגלית, כמו למשל מתקן לריכוז והנזלה של דו־תחמוצת הפחמן, שתופנה למגוון מאוד רחב של תעשיות כמו התפלת מי ים, כמו מזון ומשקאות, אבל גם לצרכים חקלאיים.

למעשה העלאת הריכוז של דו־תחמוצת הפחמן, ה-CO2, בחממה, מגדיל את היבולים. אנחנו עשינו ניסויים עם מו"פ רמת נגב בגידולי עגבנייה. פמפום של CO2 בחממות ברמת נגב הגדיל את היבולים ב־15% עד 20% אחוזים – זו דרמה.

ממש מרשים, אז בעצם אותו CO2 שגם הוא כבר ידוע לשמצה הרי, אז פה אתה גם מוריד אותו וגם עושה בו למעשה שימוש חיובי.

בדיוק. וזה אחד מהעקרונות של הכלכלה המעגלית ולא היחידי. כשאתה מגדיל מפעל מ־100,000 טון חנקת אשלגן ל־400,000 ועוד בין 200,000 ל־300,000 טון של מוצרים נוספים, אז אתה צריך לשנות את כל האלמנט של השינוי, את כל התשתיות. חנכנו השנה שלוחת רכבת יחד עם רכבת ישראל, פרוייקט נפלא. הקמנו טרמינל ל־3,000 קונטיינרים. אנחנו מורידים אלפי משאיות מהכבישים.

יש שם תנופת פיתוח שהיא יוצא דופן במיוחד בשנים האלה שבהן התעשייה הישראלית לא מקבלת רוח גבית, אני אומר את זה בזהירות, מהסביבה ומהממשלה.

מאוד מעניין. זה מקום אגב מרתק. אפשר לראות את זה גם קצת בתמונות. תעשייה מרשימה. הזכרת את האמוניה, ובאמת "חיפה" נקשרת לאמוניה, מאוד לשמצה. אמרת שלא בצדק. תסביר לנו קצת למה.

ראשית אמוניה זה גז. בשונה מאמוניום ניטראט שזה מלח שהתפוצץ בנמל ביירות, אמוניה זה גז, אחד מהמרכיבים של הגז הטבעי, מפיקים אותו מהגז הטבעי, זה גז שאגב ההמצאה שלו, תהליך הייצור שלו, שנקרא הבר–בוש על שם ממציאיו פריץ הבר וקרל בוש, זיכה את שניהם בפרסי נובל.

פריץ הבר, שהיה מדען יהודי גרמני, כונה על ידי סביבתו "האיש שמביא לחם מהאוויר", מכיוון שלמעשה, מה שתהליך ייצור האמוניה… תהליך הבר–בוש, תהליך ייצור האמוניה, עושה הוא לוכד את החנקן שבאוויר ומאפשר הנגשתו לאדמה ולצמח.

הדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב, מאוד קריטי, מכיוון שהגידול באוכלוסייה על פני כדור הארץ ב־120–100 השנים האחרונות, ממיליארד וחצי בני אדם למעל שמונה מיליארד בני אדם, ועל פי ה־FAO, הסוכנות לחקלאות ולמזון (הארגון למזון ולחקלאות) של האו"ם, עד 2050 אנחנו נעבור 11 מיליארד בני אדם. את כל הדבר הזה צריך להאכיל עכשיו.

אילולא השימוש באמוניה בתעשיית הדשנים, אי אפשר היה להגיע לחצי מכדור הארץ, חצי מהאוכלוסייה על פני כדור הארץ לא הייתה מתקיימת היום. אז זו החשיבות הבסיסית.

פה יש לנו את הצעד קודם כול, שחייבים את זה כרגע. עכשיו בהיבטים של הסיכון, אמוניה זה גז שהוא לא פציץ, הוא לא דליק, יש לו צבע. הוא מגיע בלחץ אטמוספרי במינוס 32 מעלות. זה אומר שכשהוא נחשף לאוויר הוא טס לאטמוספירה, אפשר לזהות אותו מרחוק בגלל שיש לו ריח כבד מאוד.

אז בוא נגיד כך, אפשר להתמודד עם זה. אני לא ממליץ לשחות בבריכה של אמוניה, זה לא מומלץ, כמו שלא עושים את זה עם כימיקלים אחרים. אבל זה לא כצעקתה.

אוקיי.

מאז שנסגר מיכל האמוניה במפרץ חיפה, "קבוצת חיפה" בנתה מודל לוגיסטי של ייבוא אמוניה באיזוטנקים במכלים קטנים. ככה אנחנו בעצם מזינים את צורכי האמוניה במפעל שלנו בדרום, ובקרוב מאוד, עם חניכת מפעל ה"בלו־מוניה", האמוניה הכחולה, אנחנו למעשה נייצר את האמוניה במקום, נשתמש בה, וגם נספק את צורכי האמוניה של המשק הישראלי.

אנחנו לא הצרכנים היחידים, יש עוד צרכנים לא רק בתעשיית הדשנים. אמוניה זה גז שהוא מאוד מאוד חשוב, ותודה להרבה מאוד עובדים ומנהלים שעוסקים בפרויקט הזה כבר כמה שנים טובות, תהיה אמוניה כחול-לבן.

יפה מאוד. מתי זה צפוי, אגב?

אנחנו ממש נמצאים לפני תחילת הרצה. תוכנית העבודה שלנו ל־2025 היא שאנחנו כבר נתחיל לפגוש אמוניה מתוצרת שלנו לקראת סוף השנה. זה פרויקט אגב בסדר גודל מאוד משמעותי, היקף ההשקעה הכולל מעל 300 מיליון דולר, עם הפרויקטים ההיקפיים התומכים זה 330 מיליון דולר, שמושקעים רק בנושא אמוניה. סך ההשקעה במפעל שלנו, שהזכרת קודם, מתקרב ל־700 מיליון דולר.

מרשים מאוד. והדבר הזה גם מן הסתם תהיה לו השפעה סביבתית משמעותית מבחינת המדדים התפעוליים שלכם.

לא רק סביבתית, גם כלכלית, הוא מאוד כלכלי. בהיבטים הסביבתיים הוא קודם כול יוריד את כל השינוע של איזוטנקים שמגיעים על פני משאיות ממצרים או באונייה, וכן, יש לזה משמעויות כלכליות יוצאות דופן. יש החלטת ממשלה כבר מאפריל 2017 לגבי משק האמוניה לטווח הארוך, שם הוחלט שמדינת ישראל תפיק את האמוניה בעצמה. זה נשען על העובדה שאנחנו עשירים בגז טבעי.

יפה מאוד. אז תגיד, לסיכום, הזכרת כבר את החקלאות המדייקת, הזכרת את האתגר הגדול של להאכיל את העולם שהולך וגדל. לאן החקלאות הולכת, אם אנחנו רוצים טיפה להבין, כמי שבדרך כלל פחות מבינים את היום יום של החקלאות?

כמו שציינתי קודם, הנושא הזה של חקלאות מדויקת בזכות העובדה שזה מצב קלאסי, שבו אתה מפיק יותר בהרבה פחות משאבים – לשם העולם הולך. יותר ויותר חברות בעולמות שלנו, בעולמות של הדישון, מבינות שהאופק האמיתי, ובסופו של דבר גם התשואה האמיתית נמצאים באזור המדויק. לייצר דשנים מדויקים זה לא מספיק, ואחד הדברים ש"חיפה" עושה, אנחנו משקיעים הרבה מאוד גם במעטפת, ביצירת פתרון כולל. זה כולל, בין השאר, כניסה לעולמות של ויטמינים לצמח. בעולם שלנו זה נקרא ביוסטימולנטים, מחזקי תכונות. אתה לא רק מזין, אתה גם צריך לדאוג למצבי עקה, מצבי קיצון, שרב, קרה. אפילו זקיפות של גזעים, בעולם היערנות זה מאוד מאוד חשוב, גם לזה יש פתרונות. הם פתרונות שהם בדרך כלל אורגניים, לא משלבים כימיקלים.

תוסיף לזה את האלמנט הדיגיטלי: העולם שלנו בעיצומה של המהפכה הטכנולוגית. "חיפה" בצד אחד, השקיעה הרבה מאוד ביצירה של תוכנות אופטימיזציה של דישון, שהן אגב ניתנות חינם אין כסף, אפשר פשוט להוריד אותן ללא תשלום. אבל השקענו גם במערכת שיודעת לזהות, סוג של MRI של צמח, מה רמת החנקן בעלה, מזה לגזור מסקנות נוספות, ולהוסיף פיצ'רים לפלטפורמה הדיגיטלית הזו, כולל מחשבון לחיסכון בפחמן, ומאחר וזה הכול יעלה ל־Big Data זה יכול להפוך להיות גם זירה של מסחר בחסכונות בפחמן.

אז הינה, העולם צועד לעולם הרבה יותר מדויק, הרבה יותר חכם לפתרונות שהם הוליסטיים.

מאוד מרשים. אז החקלאי הזה, שאנחנו חושבים עליו, עם הבגדים והנעליים מלאות הבוץ, הופך להיות הייטקיסט, חלקית.

גם אותו איכר הודי שהולך אחרי הג'מוס עם מחרשת עץ, באזור חלציו תקוע שם סמארטפון. אנחנו לפני שבועיים חנכנו את "חיפה אינדיה" בטקס מאוד מרשים במלון טאג' מאהל במומבאי. זה לא שאנחנו לא מוכרים בהודו, אנחנו מוכרים בהודו הרבה שנים, אבל הגענו למסקנה שאנחנו חייבים לנטוע שם את היתד שלנו, מכיוון שאתה רואה שם כלכלה וחקלאות שהיא פשוט צועדת בקצבים מאוד מהירים והינה, בסופו של דבר גם הם משתמשים בפתרונות הדיגיטליים.

מאוד מרשים. מוטי, תודה רבה ששיתפת אותנו. פתחת לנו פה צוהר להרבה מאוד מושגים שאנחנו זורקים ומדברים עליהם, אבל לא תמיד מבינים. בהחלט תמונה שממחישה את האתגרים של עולם החקלאות והמזון, אבל גם את ההתקדמות.

תודה רבה לכם על האירוח. אין ספק שככל שאנחנו נעמיק בתחום החקלאות המדייקת זה יפגוש את נושא הביטחון התזונתי, פנינו לעולם הרבה יותר בר־קיימא והרבה יותר חזק בכל ההיבטים האלה תוך ניצול של הפלטפורמות שאנחנו מקיימים ממילא בשגרה שלנו. תודה רבה.